ללמוד מתומש מסריק, פטר פיטהרט, הארץ, 11 בדצמבר 2007

מעסקת הנשק ב-1947 ועד ההפגנות האחרונות בפראג נגד האנטישמיות - צ'כיה מרגישה קרובה מאוד לישראל

בכ"ט בנובמבר מלאו 60 שנה להחלטת העצרת הכללית של האו"ם על הקמת שתי מדינות בשטח פלשתינה: מדינה יהודית ומדינה ערבית. להחלטת האו"ם קדמה עבודתה של הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ-ישראל, שנציגי צ'כוסלובקיה גילו בה פעילות מיוחדת. בהתאם להוראות ממשלתו גילה הנציג הצ'כוסלובקי בוועדה, שר החוץ יאן מסריק, נמרצות רבה ואף עמד בראשה.

צ'כוסלובקיה היתה בין המדינות הראשונות שהכירו בישראל עם הקמתה, ב-15 במאי 1948. למרבה הצער, המדינה הערבית לא קמה ואינה קיימת עד היום. יום לאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל תקפו הארצות הערביות את המדינה היהודית הקטנה וחסרת החימוש, שגבולותיה לא היו בני הגנה: 650 אלף יהודים עמדו מול 40 מיליון ערבים.

המעורבות הצ'כוסלובקית הבולטת לפני 60 שנה לא היתה מקרית: קדמו לה אירועים רבים, שבהם נשזרו גורלותיהם של שני העמים זה בזה. ב-1927 היה הנשיא תומש מסריק ראש המדינה הראשון - ולמעשה היחיד - שביקר בפלשתינה כביטוי לסולידריות עם מאמציהם של היהודים לייסד מדינה משלהם.

לאחר שהנאצים הקימו את הפרוטקטורט בצ'כיה, היו היהודים בין הראשונים שנמלטו מהמדינה. השתלבותם של היהודים ביחידות הצבא הצ'כוסלובקי מחוץ למדינה ראויה לכבוד, אבל רבים מאלה שלא הצליחו להימלט נשלחו למחנות ההשמדה. המשלוח המאורגן הראשון של היהודים - שהיה עליהם להקים לעצמם בפולין מעין מחנה השמדה - יצא ממוראבסקה אוסטראווה. זה היה באוקטובר 1939.

בשנים 1947-1949 סייעה צ'כוסלובקיה, בהנהגתם של הנשיא אדוארד בנש וגם זו של קלמנט גוטוולד - לחמש את הצבא הישראלי הצעיר במטוסי קרב, בתותחים וברובים, למרות האמברגו שהוטל על יצוא נשק. המדריכים שלנו אימנו עשרות טייסים. אחד מהם, עזר ויצמן, היה ברבות הימים נשיא מדינת ישראל. צ'כוסלובקיה התירה לאמן בשטחה מתנדבים יהודים שהתגייסו לצבא הישראלי. שנים לאחר מכן שמעתי פעמים רבות, כי הנשק הראשון שיהודים רבים בישראל אחזו בידיהם היה הרובה הצ'כוסלובקי וכי הנשק הצ'כוסלובקי הציל את מדינת ישראל.

ראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן-גוריון, אמר שבלי הנשק הצ'כוסלובקי ישראל לא היתה מסוגלת להגן על עצמה. אבל כשהגיעה פקודה ממוסקווה, החלה צ'כוסלובקיה לחמש את מדינות ערב, ובראשן מצרים. באותו זמן לא היינו רחוקים ממימוש האמירה שהנשק הצ'כוסלובקי הוא שאיפשר את חיסולה של ישראל.

בעקבות פרשה אבסורדית זו הקיץ השמאל הישראלי מהחלום הסוציאליסטי-הקומוניסטי שלו. שכן בד בבד עם המשפט נגד רודולף סלנסקי ו"סוכנים ממוצא יהודי", נעצר בצ'כוסלובקיה ונידון ל-15 שנות מאסר נציג השמאל הסוציאל-דמוקרטי הישראלי, מרדכי אורן, שעשה בפראג כאורח האיגודים המקצועיים. בקיץ 1967 קולותיהם של הסופרים הצ'כוסלובקים שמחו על ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם ישראל - לפי הוראות שהתקבלו ממוסקווה - היו בין הניצנים הראשונים שהביאו ללבלוב "האביב של פראג".

זו היתה הפעם הראשונה שמישהו גילה התנגדות למשטר בעניין שכאילו לא נגע לנו. ועתה, לפני כמה שבועות, נהרו אלפים לרובע היהודי לשעבר של פראג, כדי לבטא את התנגדותם למהומות אנטישמיות. הגורל של צ'כוסלובקיה, של צ'כיה ושל ישראל משולב בצורה מופלאה, למרות המרחק ביניהן. היום, גם בהיותנו באיחוד האירופי - עם תמיכתנו הכנה בהקמת מדינה פלשתינית שוחרת שלום - ישראל קרובה אלינו ביותר.

מאחד אותנו דבר מה חשוב. יהיה זה מחמיא מדי בשבילנו אם נטען שמה שמאחד אותנו הוא הסמליות שבדמותו של דוד המתייצב מול גוליית. אבל מהו הגורם המאחד? אני מאמין שביסוד הדברים נמצא אומץ לבו של אדם אחד, שבראשית המאה ה-20 התייצב מול האומה כולה להגנת היהודי הילזנר, שהיה קורבן לעלילת דם. כעבור זמן, כאשר היה לנשיא, החל העם מעריץ אותו ללא גבול. אבל לכבוד שרחש כלפיו הציבור אולי התלוותה גם מעט בושה.

מעט מאוחר יותר גילה תומש מסריק עוז רוח רב עוד יותר מאשר בימי עלילת הדם. ב"שיחות" עם קארל צ'אפק, בתשובה לשאלה מתי התנער לחלוטין מן "האנטישמיות העממית", אמר: "אלוהים אדירים, ברגש אולי אף פעם לא, רק בשכל". זו תשובה אמיצה של אדם אמיץ.

אני מבקש להביע תקווה שגישתו של מסריק העניקה השראה ישירה או עקיפה לא רק לבני דורו, אלא גם ליורשיהם. שוב ושוב עלינו להתגבר על הפיתוי האנושי למצוא, מלבד האויבים הלאומיים, מעין אויב אוניוורסלי משותף, שאותו אפשר להאשים בכל: בנטייה לקנאה, בעוינות שהוחדרה למוחות האנשים. תשובתו הכנה של מסריק אולי תעניק השראה גם לנו.

הביא לדפוס: יהודה להב